"והאמריקני משמיט את המקל…" אחד הרגעים המהנים ביותר, המצחיקים ביותר, והמשמחים ביותר במלחמת ההימנונים הגדולה בעולם. אני טיפוס של אנדרדוג, יותר נכון שונא ווינרים-אוהב סנסציות. בגן לימדו אותי ש'לא חוזרים על בדיחה פעמיים' לא הספקתי להעביר ערוץ, (לאחר חצי שעה של צפיה ב 16 זוגות רגלים מציצות ממי הבריכה מרצדות להם בצורותיהן) והפעם תורן של השליחות האמריקניות לשמוט את המקל. אותי גם בפעם השניה זה הצחיק. שליחים, שליחות, זה הזמן לחגיגות.
ונעבור לשלמות בהתגלמותה, היחידה שבשבילה שווה לצפות בערוץ 1 למשך שבוע ימים (ולא, היא לא שחקנית כדורעף חופים). קוראים לה ניסימבייבה. צוחקת על כולנו ממרומי חמשת המטרים, כאשר יתר מתחרותיה הקופצות במוט, בפער של כ-40 ס"מ תחתיה, בקיצור אילו רק היתה רוצה היתה מאיימת גם על בובקה האגדי. אבל היא כנראה חכמה הרבה יותר ממה שאנו (ומאיר איינשטיין) נוטים לחשוב. שוברת את השיא של עצמה פעם בחודשיים כמו שעון, כל שיא גבוה סנטימטר אחד בלבד ממשנהו. כמה זה כל אחד כזה? מליון אמרתם? אז למה למהר? רוצה לומר- למה לקפוץ מעל הפופיק אם אפשר לתקוע מוט באדמה ולדלג לחמישה מטרים? מכונת מדליות. תגידי, ניסים זה לא קיצור של ניסימבייבה? אה אז את לא קרובה של דוד שלי?
והיו גם קצת הכנות למרתון השבוע…עוד 200 מ' מסתיים לו הק"מ ה 36. עוד אימון ריצה ארוכה תם ונשלם, כאילו הרגע עיכלתי שאני באמת מתכונן למרתון. שלב ההתאמות וההתלבטויות חלף עבר לו, שלב הניסויים והתהיות הגיע לקיצו. המושג "העלאת נפחים" לא קיים יותר, הנפח הפך שגרה. אם היו בי (והיו) הרהורי חרטה(הרהורי חרטא.העורך) – אינם עוד. יותר נכון, עכשיו כבר לא נותרה ברירה.
התגעגעתי לאנחת הרווחה שבסוף כל אימון. נראה כי אם בתכנון האימון היה לי עוד מטר אחד לרוץ- לא הייתי מסוגל. המוח מתכנת עצמו למרחק מסויים, והגוף נרתם במדוייק למשימה, אך לא צעד אחד יותר. אפילו הכאב המוכר ברגלים מגלה סימני חיים. לא כאב של פציעה- כאב של עבודה.הייתי משלם כל סכום שבעולם כדי להשאר ברגעי סיום הארוכות בדרך למרתון. מתיישב, פושט את רגלי לפנים בניסיון נוסף למתוח את שריר ה"המסטרינג" ו-אווצ', נתפס. מצויין. הייתי חייב הוכחה שהחבר'ה עבדו כמו שצריך. כאב של עבודה. 
כל הכבוד, אין מה לומר
הבטחתי שלפני שאני משתחררת אני אכנס לקרוא את הבלוג שלך…
אז א'- ממש מגניב אתה כותב ממש אחלה ומעניין
ב'- שיהיה לך המון בהצלחה במרתון ומזל טוב גם לזה שהגעת ליעד שלך במחינת ק"מ ואין יותר "העלת נפחים" והכי חשוב… ליום הולדת… יום הולדת שמח.
מקווה לעשות מתישהו מרתון.. בטח זה יקרה עוד הרבה זמן.. אבל אל תדאג אני אפנה אלייך לצורך כתיבת תוכנית אימונים.
בהצלחה!!!!!